חשיבות בריאות העצם ברפואה המונעת

מערכת השלד מהווה את הציר המרכזי עליו נשען הגוף כולו, ואליה מחוברים השרירים. לכן יש חשיבות לכך שהעצמות תהינה חזקות מצד אחד, אבל גם גמישות מצד שני, ובכך תוכלנה לספוג זעזועים וחבלות ללא שיגרם להן נזק.
תהליך בנית העצם מגיע לשיאו עד גיל 25, ומידת חוסנה של העצם תלוי בגורמים רבים וביניהם התורשה, התזונה (במיוחד סידן), רמת הפעילות הגופנית ומצב הבריאות הכללי. דלדול מאגר הסידן בעצם והחלשתה הוא תהליך המתפתח בהמשך החיים, והוא בולט בעיקר בנשים לאחר גיל המעבר ובמחלות כרוניות מסוימות כגון בחולי דיאליזה. עצם חלשה יותר נשברת בקלות רבה יותר ועל כן יש לעשות את המרב על מנת למנוע, או לכל הפחות להאט, את התהליך הטבעי הזה. אוסטיאופורוזיס הוא מצב מתקדם בו נטילת הסידן כבר קשורה בסיכון מוגבר לשברים (במיוחד באמה, בצוואר הירך ובעמוד השדרה). למעלה משליש מהנשים עוברות שבר על רקע אוסטיאופורוזיס במהלך חייהן, חלקן אף מתות או נותרות נכות עקב השבר. גם גברים קשישים עלולים לסבול מאוסטאופורוזיס ומשברים, הגם שכללית ניתן לומר כי ממוצע מסת העצם באוכלוסיית הגברים טובה יותר מזו באוכלוסיית הנשים. מדובר אם כך בבעיה רפואית שכיחה ביותר, עם השלכות בריאותיות, כלכליות וחברתיות מהדרגה הראשונה.
אכן, ככל שהמודעות למחלה עולה, וככל ששיטות האבחון והטיפול בה הולכות ומשתפרות, כך גם גוברת הדרישה שמערכת הבריאות בכל ארץ וארץ תיקח על עצמה את המכלול הקשור באבחון ובטיפול באוסטיאופורוזיס. גורמי הסיכון לאוסטיאופורוזיס ולשבר הנגרם עקב כך הם רבים וביניהם לציין מין נקבה, זיקנה, כניסה מוקדמת לגיל מעבר (כולל בעקבות ניתוח כריתת שחלות מסיבה כלשהיא), מבנה גוף רזה ומשקל נמוך, תזונה חסרה בסידן ובויטמין D או הפרעה במשק הסידן והזרחן (כמו בחולי דיאליזה), חוסר פעילות גופנית (כגון נכות, שכיבה ממושכת במיטה בעקבות ניתוח וכד'), עישון ושתית אלכוהול, סיפור משפחתי של שבר בירך, טיפול תרופתי בתרופות סטרואידליות כמו קורטיזון.
הטיפול באוסטיאופורוזיס מבוסס קודם כל על ההנחה כי צריך לספק כמות טובה של סידן וויטמין D. זהו הבסיס לטיפול אבל במקרים רבים יש צורך להציע תרופות ספציפיות המשפיעות בצורה חיובית על העצם, כלומר מקטינות את קצב פירוק העצם, ואף יכולות לגרום לבניה מסוימת של עצם. מדובר בכמה קבוצות של תרופות: ההורמונים האסטרוגניים למיניהם (בנשים) והאנדרוגנים (בגברים וגם בנשים), הביספוספונטים, ה- SERMS, הורמון הקלציטונין, הורמון ה- PTH . ניתן גם לשלב בין התרופות השונות, ובסך הכל עומדים לרשותנו כיום אמצעים טובים ויעילים בהתמודדות עם האוסטיאופורוסיס וסכנת השברים הכרוכים בה. קיימת גם גישה טיפולית לא תרופתיות, אם כי יעילותה אינה משתווה לזו של התכשירים שהוזכרו לעיל. פעילות גופנית נאותה בילדות משפרת את בניית מסת העצם. לתרגילי "התעמלות בונה עצם" בגיל המבוגר יש ככל הנראה השפעה חיובית קלה. מרכיבים תזונתיים שונים, בראש וראשונה סידן וויטמין D, אבל גם חלבונים, מינרלים ותכשירי סויה יכולים לסייע במידת מה לבריאות העצם. יש גם מקום להתייחס להיבט של צמצום הסיכון או מניעה של נפילה או חבלה על ידי שימת לב לתקינות הראיה, תקינות ההליכה, והסרת מכשולים (בד"כ בבית) כמו שטיח שעלולים להחליק עליו, רהיט לא יציב, מרצפת בולטת במדרכה, מהמורה בשביל וכד'.

ומה לגבי האבחון של אוסטיאופורוזיס? מדע הרפואה מאפשר לנו כיום לזהות מוקדם התפתחות של אוסטיאופורוזיס, וכאמור גם להציע טיפול יעיל. מדידת צפיפות העצם בשיטה דנסיטומטרית הינה פשוטה, מהירה וזולה יחסית, ולכן הפכה לשיטה הנפוצה והמועדפת לבדיקת חוזקה של העצם והסיכון לשברים. התודעה של כדאיות הבדיקה הולכת ומחלחלת הן אצל הרופאים והן בציבור הרחב, במיוחד מאז שמשרד הבריאות הכיר באוסטיאופורוזיס כמחלה שהטיפול בה כלול בסל הבריאות. אנשים הנמצאים בסיכון גבוה (גורמי הסיכון הוזכרו לעיל) רצוי כי יבצעו בדיקת צפיפות עצם שלפיה אפשר יהיה לקבוע אם יש צורך בהמשך מעקב או אף בטיפול. מומלץ לערוך בדיקת צפיפות עצם שגרתית החל בגיל 60 גם אם אין גורמי סיכון אחרים פרט לגיל.

לסיכום, בריאות העצם הפכה להיות אחד הנושאים המרכזיים ברפואה מונעת בכל ארצות העולם המערבי, כיון שקל לאבחן את הבעיה, קל לעקוב אחרי התפתחותה, ויש בהחלט מה להציע כטיפול בה. החינוך לבריאות העצם חייב להתחיל כבר בילדות, כדי להביא ליצירת מסת עצם גבוהה ככל האפשר בתקופה בה העצם נבנית. בהמשך החיים צריך לנקוט אמצעים כדי לשמר את מסת העצם ולמנוע את הידלדלותה. תזונה נכונה, פעילות גופנית ואורח חיים בריא הם אבני היסוד של השמירה על העצם, ובצד אלה מתן תרופות ספציפיות בעת הצורך. תשומת לב מיוחדת יש לתת במקרים של בעיות או מחלות העלולים להיות קשורות בסיכון גבוה יותר לאוסטיאופורוזיס, כגון אצל אנשים הנוטלים סטרואידים (קורטיזול) באופן כרוני, אנשים המרותקים למיטה או לכסא גלגלים לאורך זמן, אנשים עם תזונה מאד לקויה, חולי דיאליזה ונשים שנכנסו לגיל מעבר מוקדם מהצפוי.

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
שאלות נפוצות על מחלות כליה

כיצד מתגלות מחלות כליה? מחלות כליה מתגלות ברוב המקרים בבדיקות דם ו/או שתן. האם מחלות כליה מתאפיינות בכאבים? מחלות כליה אינן חייבות לגרום לכאבים. האם שתי הכליות נפגעות? מחלות כליה הינן בדרך כלל דו-צדדיות, ופוגעת...

מצגת: מדריך לחולה במחלת אי ספיקת כליות

מדריך לחולה במחלת אי ספיקת כליות. from A.P.C Health Specialists Clinics Ltd

נגישות
נגישות